קשב וריכוז // כך בונים ביטחון עצמי לילד עם הפרעת קשב - אתר טבע

blue_page_title_02

// קשב וריכוז // כך בונים ביטחון עצמי לילד עם הפרעת קשב

03

כך בונים ביטחון עצמי לילד עם הפרעת קשב

3

אחרי האבחון שמשחרר מתדמית "הילד הרע", תפקידם של ההורים לדבר עם הילד על הצדדים החזקים שלו ולבקש מהמורים לשתף פעולה כדי ליצור אווירה חברתית טובה בכיתה. ואיך מפרקים את המתח בין האחים?

כהורים לילדים מאובחנים אתם ודאי מכירים את זה: תלונות על תפקוד בנכם או בתכם בלימודים לצד הדאגה שלכם, הובילו לפנייה לאבחון. משהו לא בסדר עם הבת החכמה שלי? לא יכול להיות. הבן שלי לא מצליח לשבת בכיתה? אבל עבדנו איתו כל כך הרבה… אתם מתגברים על החששות ומגיעים למרפאה כדי לבדוק את הנושא. גם אם התשובה חיובית, זוהי רק תחילת הדרך שבה תצעדו יחד עם ילדיכם, דרך שתוביל אותם להתמודדות עם ההפרעה ולהצלחה בהמשך החיים. הפסיכולוגית ד"ר זיוה שגיא, מומחית להפרעות קשב ומנכ"לית מרכז אלה, מציעה את הכלים שיעזרו לכם בתהליך המורכב שאחרי קבלת האבחנה.

"אובחנתי בגיל 51 כסובלת מהפרעת קשב", פותחת שגיא בהצהרה מפתיעה. "היתי אשה מצליחה עם תואר שני, מרצה, אבל הייתי שכחנית ומפוזרת. כשאמרתי לקולגה שאני רוצה ללכת לאבחון היא פרצה בצחוק". שגיא מכירה על עורה את התגובות הספקניות שמהן סובלים ילדים עם הפרעות קשב.

"הורים מספרים לי שהם חוששים ללכת לאבחון כי הם חוששים מהסטיגמה", היא מספרת. "אבל הסטיגמה הנוכחית של הילד, כפרא אדם, מפריע, ילד רע, היא חמורה לא פחות. ילד אימפולסיבי הוא יצירתי אבל החברה מתמקדת באימפולסיביות. אנשים היפראקטיביים הם פעמים רבות מדהימים בחברה. מנסיוני האישי וגם משיחותי עם הילדים שאתם אני עובדת עולה שיש הקלה עצומה ברגע שהם מקבלים את האבחנה. כי כבר לא מדובר בילדים רעים. אלא בילדים עם בעיה מאובחנת".

הדרך להצלחה, לשיטת שגיא, הוא תפעול מוצלח של משולש הזהב ילד-הורה-מורה. ראשיתו של המשולש הזה היא בקשר בין ההורה לילד. "להורים, עם כל הסבלנות שלהם, והרבה פעמים אפילו באופן לא מודע, יש ביקורת מאוד קשה כלפי הילד", היא מאבחנת. "המטלה המרכזית שההורים מקבלים אחרי האבחון היא לדבר עם הילד על הנקודות החזקות שלו כדי שהוא יחווה בבית הספר ובמעשיו חוויה של הצלחה, מאחר שעד כה היה רגיל לחוות כישלון. לאחר כמה שבועות כאלה אנחנו מתחילים גם לדבר על מה שפחות עובד ונותנים כלים להתמודדות בתחומים שטעונים שיפור".

כהורים אנו מודאגים מאוד מיחסים בין הילד שלנו לילדים האחרים בכיתה. האם יקבלו אותו? האם יפגעו בו? כאן המשולש ילד-הורה-מורה קריטי, שכן יחס המורה לתלמיד יכתיב את יחס הכיתה אליו. להורים כדאי לשבת ולחשוב עם הילד מה יקל עליו בכיתה, לדבר איתו בפתיחות על ההפרעה שלו, ולאחר מכן לגשת למורה. אם למשל לעיסת מסטיק יכולה לעזור לילד, על ההורה לבקש מהמורה אישור חריג לכך.

שגיא מספרת על הפעם שבה נכנסה לכיתה כמורה מחליפה, ושמעה מהילדים ש"יואב לא לקח הבוקר את הכדור שלו, והוא נורא מפריע!". לדבריה, הקנטור הזה נולד מיחס פגום של המחנכת לתלמיד. לעומת זאת, בכיתות אחרות מורות משכילות להדגיש בפני הכיתה במה הילד המאובחן חזק ומצטיין. "בכיתה אחרת הייתה ילדה שהייתה אשפית במתמטיקה ובסוף כל שיעור הייתי מפנה את הילדים האחרים להיעזר בה", חולקת שגיא מנסיונה כמורה. "כך הילד המאובחן נהפך לדמות חיובית והוא מעודד מהיחס של האחרים אליו".

איך עוזרים לילד עם הפרעת קשב ביחסים עם אחים שאין להם בעיה דומה? אתם ודאי מכירים את המצב שנוצר בבית: הילד שואב תשומת לב אדירה ומשאבים רבים מההורים, ובמקרה של הפרעת קשב חמורים עלול להיות גם אימפולסיבי ואלים כלפי בני המשפחה. בפני האחים עומדות כמה ברירות: האחת היא לאמץ את ההתנהגות של הילד המאובחן כאמצעי לקבל תשומת לב. השנייה היא הסתגרות ואפילו פיתוח תחושת קורבן; האחים לא ידרשו לעצמם תשומת לב וישלמו על כך מחיר. בתרחיש אחר עלול הילד המאובחן לסבול מהתנכלויות מצד האחים ולמצוא את עצמו במצב שבו הוא תמיד מורחק מפעילויות שבהן משתתפת כל המשפחה בגלל ההתנהגות שלו.

איך הופכים את החוויה המשפחתית לחיובית? "ההורים יכולים למנוע את כל התרחישים הללו", אומרת ד"ר שגיא. "עליהם להיות מודעים מאוד ולא שיפוטיים באירועים שמתרחשים בין אחים. לא להכריע מי צודק ומי טועה אלא לעבוד עם ערכים: למשל, להושיב את הילדים בסוף מריבה ולפשר ביניהם. להגיד להם – בבית שלנו משוחחים. אין אלימות, יש הקשבה. בואו נתמקד בפתרונות. כך הילד לא הופך לשונה, וגם האחים שלו לא מרגישים מקופחים".